יום ראשון, 10 ביולי 2011

פרק 5


ואז אני מאבדת את ההכרה ושאני לא בהכרה אני חולמת את דרו ואותי בתוך יער ענק והוא אומר לי שהוא אוהב אותי והוא מנשק אותי ואנחנו רצים ביער נו אתם יודעים חלום קלסי כזה ואז אני מתעוררת
"אפריל איפה דרו הוא חי הוא איתנו או שהוא..... את יודעת" אני אומרת את זה בכזאת היסטריה שהיא חיבת לבוא לרתק אותי למיטה לפני שאני קופצת מימנה
"לא על תדאגי קימי הוא בסדר והוא אמר שלא תדאגי והוא אמר ,הוא אמר שהוא אוהב אותך ושתתעוררי שתבואי אליו עם תהיה מסוגלת" היא אומרת ועוזרת לי לקום
"הוא ,הוא באמת עמר את זה שהוא אוהב אותי הוא לא צחק נכון? זה היה אמיתי הוא אוהב אותי?!" אני אומרת באושר
ואז אני ואפריל עומדות ליד הדלת והיא פותחת לי אותה ואני אומרת את זה כול כל מהר שהיא לא מבינה מה אני אומרת
"שנייההסיכהשליהסיכהשלדרותביאיליאותה!!"
"מה קימי מה אמרת הכול בסדר?" היא אומרת ומהבטת את הפנים שלה בצורה כול כך מצחיקה שאני חייבת לפרוץ בצחוק שלא ברצוני
"אני אמרתי שנייה הסיכה שלי הסיכה של דרו תביאי לי אותה!!"
"אהה אז תגידי ככה אחותי" היא אומרת והולכת מותשת להביא לי את הסיכה
"תודה אחותי" אני אומרת
ואז אנחנו צועדות 10 צעדים עד לחדר של דרו הוא היה החדר הכי קרוב לחדר שלי
"דרו דרו הכול בסדר דרו אתה חי? ואני מתחילה לבכות
"כן קימי אני פה מחכה לך" הוא אומר ומתחיל לבכות שהוא רואה אותי
החדר של דרוהוא החדר היחיד שהוא לא פרטי שנמצא במחלקה של חדרים פרטיים אבל זה רק עם מבקשים אבל מי ביקש?
אני מביטה על אפריל ואני מבינה שלפחות אחת לא שכחה את דרו ואז אני ממלמלת "תודה לאל שיש את אפריל" וכנרה שמלמלתי יותר מידי חזק והם שמעו והם פורצים מצחוק ואני מוציאה לשניהם לשון
ודרו מתחיל לתפוח על המיטה שאני יבוא לשבת איתו והוא מביט לאפריל מבט של –אני יודע שאת אחותה ואת דואגת לה  אבל אפשר כמה דקות לבד
ואז אפריל הולכת
ואני הולכת ויושבת לידו והוא אומר
"אז אני רואה שכן שמת את הסיכה"
"אני לא נפרדת ממנה אני ממש אוהבת אותה אבל ממש" אני אומרת ומחייכת
"יותר ממה שאת אוהבת אותי" הוא שואל ומחייך
אני בהתכלה לא מבינה אבל אני יודעת את התשובה אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מישהוא מעולם אבל אני לא יכולה להגיד לו את זה,זה מביך ברמות אז שאלתי את השאלה הכי מטומטמת שיכולתי לשאול
"אז בעניין הזה אתה באמת אוהב אותי?" אני שואלת וחושבת איזה מטומטמת אני אבל בכול זאת אני מצפה לתשובה כןןן אני אוהב אותך הכי בעולם
שניה אז מה חשבת שאני נותן סיכה של סבתה שלי למי שהיא שאני מכנה לאבא שלה את הרכב זה לא נשמע לי הגיוני" הוא אומר ומחייך
ואז אני פורצת בצחוק והוא מביט בי כאילו אני מתורפת ודרו שואל
"מה כול כך מצחיק?"
"זה בדיוק המילים שאמרתי לאמא שלי ולאפריל" ואז אני נרגעת ומתעשתת
"באמת את רואה אפילו באותו ראש אנחנו חושבים"
כן אני רואה" אני אומרת ומחייכת
"אז בעניין הזה את אוהבת אותי או ש.. יש לי מתחרה או מתחרים?" הוא  שואל וצוחק את הצחוק הכי מתוק ששמעתי בחיים שלי
"טוב אני לא ישקר לך אני אוהבת אותך כבר כמה זמן" אני אומרת ואני מרגישה את הסומק עולה בקצב מהיר ללחיים שלי
"טוב זאת הכלה תראי איזה שיחה אנחנו מנהלים בזמן שהתפרים שלנו שורפים ושכול הגוף שלנו הומה מכאבים עזים" דרו אומר ואז אנחנו פורצים בצחוק מתגלגל
ואז בלי שום התרעה זה קרה......








יום שבת, 9 ביולי 2011

פרק 4


"מה זאת אומרת תתאבן" אני שואלת ואפריל פותחת את העניים כיאילו אני לא יודעת למה היא מתכונת
"את מתכוונת כמו מה שקרה עם אחות שלי אמא פטי שהיא נפטרה? והיא שכבה כמעט חצי שנה במיטה עד שאבא איים אליה שהוא ישבור לה את המיטה ואת הבית!?" אני אומרת וכמעט פורצת בבכי שאני אומרת את המילה אבא !!
"כן בדיוק לזה אני מתכוונת ונראה לי שאני לא טועה" היא אומרת ובפנים שלה יש הבעה של פחד עצב ורצון לבכות
"כן גם לי זה נראה ככה ועם היא תתאבן מה את חושבת שהיה?"
"אין לי מוסג קימי אבל אני יודעת שזה לא היה טוב ובגלל זה אני פוחדת"
"שניה אבל איך אנחנו נמשיך לחיות אין אבא אין כסף אין בית אין כלום!!!"
"אוי נו קימי כיאילו את לא יודעת כמה כסף יש לנו יש בבנק שלנו מילינו דולרים וזה רק בשלנו ואמה עם הבנק של אבא ואמא על תדאגי זו הדאגה האחרונה שלנו כעת" אפריל אומרת
"כן אני יודעת"
"קימי את צריכה להבטיח לי משהוא" היא אומרת
"כול מה שתרצי" אני אומרת אבל אני לא מבינה מה היא רוצה
"את צריכה להבטיח לי שעד שתצאי מהבית חולים הזה את לא חושבת על אבא ואריק את ממשיכה את החיים כי אני יודעת שאם את תשבי אליהם כמו שאת מתכונת לחשוב אז גם את תתאבני ואני ממש לא ייתן לזה לקרות לך" היא אומרת ונוטת לי מבט של תבטיחי לי אני לא הולכת להשאר לבד בעולם הזה
"אני מבטיחה אפריל אני לא ייתן לך להישאר לבד בעולם אני מבטיחה!!"
"טוב אז אפשר שאלה?!" היא אומרת בלהט
"כול מה שתרצי אחותי"
"הילד הזה דרו הוא הילד שאבא שלו נפטר ואמא שלו חולה?" היא שואלת
"כן זה הוא וכן זה הילד החתיך הזה וכן אני ממש אוהבת אותו וכן יש לי הוכחות שהוא אוהב אותי גם" אני אומרת ואנחנו צוחקות קצת  
"וואי אחותי את ממש מכירה אותי" היא אומרת ופורצת בצחוק
"נו ברור את הבן –אדם שהכי  חופר על בנים אז איך לא אה וגם את אחותי בטעות" אני אומרת וצוחקת
"אני ממש לא מסכימה אם אמא הסיכה הזאת ממש יפה" היא אומרת
"אהה כן הסיכה שכחתי אותה לרגע! אני רוצה לראות אותו לכי תראי אם הוא ער!" אני אומרת
"אוקי איך שאת רוצה אני תכף חוזרת אחותי" ואז אנחנו צוחקות והיא הולכת
ואני חושבת לעצמי עם יכול להיות בינינו משהוא רציני אנחנו שנינו בני 16 ואני אוהבת אתו את זה אני יודעת אבל הוא אוהב אותי? אני חושבת שכן עם לא אז הוא לא היה מביא לי את הסיכה שלי והיה אומר לי אהובתי אז אני לא ממש יודעת אבל אני מקווה ופתאום אפריל מתפרצת לחדר ואומרת את המילים הכי קשות ששמעתי היום
"קימוש דרו שלך הוא,הוא על סף מוות"...................


יום חמישי, 7 ביולי 2011

פרק 3


 שאני מעוררת אני רואה את אמא ואת אפריל ליידי ואני שוכבת על המיטה של הבית חולים מלאה תפרים בכול מקום בפנים ברגלים בבטן בידיים אני ממש מלאה בתפרים האלה זה מבאס אבל אני רואה עוד משהוא אני רואה.. את הסיכה שדרו נתן לי היא בפח מה היא עושה בפח מי שם אותה שם מה הוא חשב לעצמו בכלל
"אמא איפה דרו?"
"הוא בחדר פו ליד למה אכפת לך ממנו?"
"למה אמא אני ממש לא מבינה למה את שואלת אז זה אני חופרת לך כבר חודשיים על זה שאני מאוהבת בוא ואת עדיין לא שמה לה לא אכפת לך!!"
"אוי קימי איך את מדברת זה לא נכון"
"טוב אולי אני טועה?!"
ולא אני ממש אבל ממש לא טועה
"הוא חי?"אני שואלת
"כן הוא חי קימי" אמא אומרת
"קימוש איך את מרגישה? על" אפריל שואלת
שאני שומעת את הקול של אפריל אני מרגישה שוב טוב כאילו לא קרה כלום
"אני מרגישה בסדר אפריל אל תדאגי לי"
אבל אז אני חייבת לשאול על הסיכה שלי שבפח !!
"אמא מי שם את הסיכה שלי בפח?" אני שואלת
"איזה סיכה?" היא שואלת
זאתי שבפח!!!"  אני אומרת בתוכף
"זה סיכה?! זה סתם זבל את לא באמת רצינית שאת הולכת לשים אותה נכון?" היא שאלת
"אימא היא ממש לא זבל ומי את שתחליטי עם זה זבל או לא זבל, אני אוהבת את הסיכה הזאת ואת לא תשימי לי אותה בפח"
אני אומרת וכמעט רצה לפח
"אבל קימי היא אפילו לא מזהב היא ממש לא לרמה שלך" היא אומרת
"זה ממש לא מעניין אותי זאת סיכה שדרו נתן לי שתי דקות לפני שהפיצוץ הזה קרה תגידי את טרחת לקרוא מה רשום שם אה את קראת לא נראה לי אז מהר תרימי את הסיכה הזאת מהפח לפני שאני ממש מתעצבנת"
עכשיו אני ממש מתפרצת עליה
"טוב בסדר אני ירים אותה ואני גם אקרא מה רשום של אם זה כול כל חשוב לך" היא אומרת בלגלגנות
"תודה רבה זה לא ממש קשה" אני אומרת
ואז היא קוראת "גם כשהאש תשרוף את כולי אני תמיד ישמור אלייך"
"נו את עדיין חושבת שזה כזה זבל?"
אמממ........ אני לא אורמת שמה שרשום שם זה לא יפה אבל זה לא מזהב אז זה נחשב זבל בשבילי"
"את ממש לא רצינית נכון אז מה שזה לא מזהב דרו נתן לי את זה וזאת הסיכה הכי יפה שראיתי בחיים שלי יותר מכול הסיכות שאתם הבאתם לי זה ממש לא משתווה לסיכה הזאת, זאת סיכה מיוחדת היא שמרה אליי מהפיצוץ המחריד הזה שיחל להרוג אותי תוך כמה שניות ולך זה ממש לא אכפת כי מה שמעניין אותך זה רק זהב ,כסף ויהלומים והכול חומרי את מאמינה באהבה בכלל? לא נראה לי עם היית מאמינה היית מבינה שהוא נתן לי את זה כי הוא אוהבת אותי זה לא משהוא שנותנים לבת של מי שאתה מחנה לו את המכונית לא נראה לי"
"הייי טוב מה שאת רוצה את עכשיו נסערת אבל את תראי את תבואי לבקש סליחה מתי שהוא"
"טוב מה שתגידי תגידו מה עם אבא ואריק הם שרדו בבקשה תגידו לי שהם שרדו בבקשה"
ואז שאני אומרת את זה לאפריל יוצא מהעניים פרץ של בכי ושאני מבינה מה זה אומר אני מתחילה לפרוץ בבכי יחד איתה ואני מרגישה שם כול כך חלשה אני מרגישה כמו אפס איך הכול קרה תוך שניות אפילו להגיד שלום לאריק ולאבא לא הספקתי
איך נשארתי לבד בלי אבא שלי בלי האהבה הכי גדולה החיים שלי אבא שלי הוא משהוא מיוחד הוא הבין אותי תמיד והוא היה  ממש מצחיק אני כול כך אוהבת אותו והוא עכשיו הלך והוא לא יחזור לעולם פתאום אני מרגישה חבוק ואני מבינה שזה החיבוק של אפריל ואני כמובן צודקת ואנחנו בוכות ומתחבקות אבל איפה אמא? למה היא לא מחבקת אותנו?למה היא לא בוכה? ואז אני רואה שהיא יצאה מהחדר שהיא בוכה ואני מבינה שזה נכון שיש לזהב,כסף ויהלומים חלק מאוד חשוב מחייה אבל גם יש לנו או אולי רק לאבא שלי חלק מחייה ואני לא יודעת מה יותר גדול זהב,כסף ויהלומים או אנחנו/אבא אני פעם ראשונה מבינה שהחיים של אנשים רגילים שיש להם משפחה מאושרת והם חיים, חיים רגילים וכיף להם ביחד יש להם יותר מזל מימני ואני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור אני הייתי רוצה לשקר ולהגיד שאני ממש חולה ואני רוצה לראות את אבא שלי ואת אריק ושאני לא יודעת עוד כמה זמן נשאר לי לחיות ואני ההייתי אומרת לאריק לסגור את המפעל והייתי אומרת גם לדרו לבוא ואז גם אבא ואריק היו חיים אבל זה לא ככה זה ממש לא ככה
"אפריל?איך את חושבת שנמשיך לחיות מה היה איתנו?" אני אומרת
ואז אפריל מתעשתת ואומרת לי את המילים שאני הכי לא רציתי לשמוע
"קימי אני ממש פוחדת אני יודעת שאבא היה מאוד חשוב לאמא ואני פוחדת שהיא "תתאבן"...........

יום רביעי, 6 ביולי 2011

פרק שני


זו סיכה שכבלתי מסבתא שלי היא שרדה עם הסיכה הזאת את כול השואה והיא ממש יפה ונראה לי שהיא תטעים לעור בצבע זית שלך"
הסיכה הזאת הייתה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי היא  הייתה בצבע זהב בצורת לב והיה רשום שם משהוא-גם כשהאש תשרוף את כולי אני תמיד ישמור אלייך והיה רשום שם בקטן את השם קים.
"וואי דרו זו סיכה כול כך יפה תודה ממש תודה רבה תגיד לסבתא שלך קראו קים?"
"אממממ..... תאמת שלא אבל אמרתי לדודה שלי כנדרה שתחרות את השם שלך יש לה חנות תכשיטים אני שמח שאת אוהבת את זה"
"איך אפשר שלא זה כול כך יפה וגם מה שרשום וואי אין לי מילים"
"את רוצה שאני ישים לך את זה על החולצה?" הוא שאל
"כן תודה דרו"
הוא שם לי את הסיכה על החולצה והיא הייתה פשוט מדהימה אין מילים אחרות, ממש  יפה  ליפני שהוא הלך הוא  נשק לי על המצח איחל לי יום טוב יצא מהאוטו והלך.

ואז אני המשכתי לחפש את הפלאפון ואז ראיתי אותו את הפלאפון אבל לא יכולתי להגיע אליו אז קראתי לדרו
"דרו אני לא מצליחה להוציא את הפלאפון שלי אתה יכול לעזור לי"
הוא הסתובב וגלגל עניים "טוב אני בא"
"תודה דרו מה הייתי עושה בלעדיך"
"אמ... היית מתכופפת ומרימה אותו נראה לי" ואז פרצנו שנינו בצחוק
  וכשהוא נסה  להגיע אל הפלאפון היה פיצוץ פשוט מחריד ואז האוטו של אבא התגלגל ודרו ואני התחלנו להיזרק מהחלון הקדמי לעבר המדשאה שליד מגרש החניה
בהתחלה אני לא מבינה עד שאני רואה את דרו לידי מדמם אני מתחילה לזחול אליו והוא פותח את העניים ואז אני פתאום נופלת לידו וכול הדם מתחיל להישפך מימני ומדרו ויש לי מלא זכוכיות בכול הגוף ואז הוא מחזיק  לי את היד ואומר בכוחותיו האחרונים "גם כשהאש תשרוף את כולי אני תמיד ישמור אלייך"
ואז הוא מוסיף מילה שגורמת לי להשתנק
"אהובתי"
אני לא ממש מבינה מה הולך אבל כול הגוף שלי הולם מכאבים אזים
ואני חושבת על דבר אחד איפה אריק ואבא? ואז אני מתחילה לבכות
ואז אני מתחילה לצעוק " הצילו משהוא הצילו נשרפים אנשים הצילו בבקשה מתחננת אני בבקשה"
וביתיים שכול המילים מתחילות להתערבב לי בתוך המשפט אני מחזיקה את הסיכה את הסיכה שדרו נתן לי ואני מתחילה לשנן את המילים ומוסיפה את המילה החדשה של דרו
"גם כשהאש תשרוף את כולי אני תמיד ישמור אלייך.............אהובי"
ואז אני מאבדת את ההכרה...........


פרק ראשון


אני ואבא שלי הלכנו למפעל של הדוד-אח שלי אריק יש לו מפעל שמייצר את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם  שוקולד אוי זה כזה טעים אבא עצר ליפני השער החשמלי ודרו שאני ממש אוהבת אותו ואני מתכונת ממש  הציעה לו שיחנה את המכונית של אבא, ואבא לא התנגד ואמר שאני יישאר באוטו עד שהוא יכנה לנו את הרכב אז נשארתי.דרו חנה בפינה הכי רחוקה של מגרש החנייה בדיוק איפה שאני אוהבת  ואז הוא שאל אותי
"מה אני ממש לא מבין את זה את כזאת רזה ואת אוכלת שוקולד בכמויות את יכולה ללמד אותי איך?" דרו אמר וצחק צחוק חרישי
"דרו אתה ממש רזה אני לא מבינה מה אתה רוצה תוכל קצה שוקולד תאמין לי זהה ממש לא יזיק לך " אמרתי
"אם אני יוכל בקמויות כמו שאת אוכלת אז אני יראה כמו דוב גריזלי ואת יודעת את זה" הוא אמר ואז שנינו פרצנו בצחוק
"דרו אני צריכה לחפש את הפלאפון שלי אז אתה יכול ללכת אם אתה רוצה " אמרתי
"תגידי קים כמה פלאפונים החלפת החודש?"
"אוף נו כול הזמן אותו השאלה החודש בכלל לא החלפתי" אמרתי והוצאתי לו לשון
"אהה טוב מה שתגידי" הוא אמר והוציא לי לשון
"אוי נו דרו אפשר לחשוב זה רק פלאפון זה לא משהוא" אמרתי
"כן אני יודע ואני עדיין אומר לך תודה כול הזמן שאני רואה אותך על הפלאפון המדהים שנתת לי ליום הולדת אז קים תודה"
"חיחיח אתה לעולם לא תפסיק עם זה,זה בסדר אתה יכול להפסיק תאמת שאחרי הפעם ה 100 הפסקתי לספור כמה פעמים אמרתה לי תודה" אמרתי והוא גלגל עניים
אנחנו משפחה מאוד עשירה אבא שלי הוא מפיק את כול התוכניות ויש לו גם אולפן הקלתות שכול הזמרים (החתיכים)מקליטים שם!   
 אז אני יכולה להרשות לעצמי לקנות כול מה שאני רוצה  אבל תאמת אני לא ממש מפונקת אני מחשיבה את עצמי כמו כול הילדים בני ה 16 רק שלי יש טיפה יותר מזל
"דרו לך לפני שמי שהוא יראה שנעדרת הרבה זמן אני לא רוצה שתסתבך"
"שנייה קים לפני שאני הולך אני רוצה להביא לך משהוא"
"באמת מה"
ומה שהוא הביא לי זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים...........